פסק-דין בתיק עפ"ג 28996-03-11

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון בת"פ 4784/08   מיום 8.2.11 לפיו הורשע המערער, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה ונדון ל- 4 חודשי מאסר על תנאי ולהתחייבות בסכום של 2,000 ש"ח בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

2.         עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 1.9.08 החזיק המערער סכין מתחת למושב הנהג ברכבו, בו נהג בנו, ולא הוכיח כי עשה זאת למטרה כשרה.

3.         הצדדים הגיעו להסדר לפיו המערער יודה ויורשע בעובדות כתב האישום והמערער יישלח לקבלת תסקיר. לעניין העונש, עמדת התביעה תהיה למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מע"ת וקנס, והסנגור יבקש שההליך יסתיים באי הרשעה.

4.         מתסקיר שירותה מבחן שהיה בפני בימ"ש קמא והוצג בפנינו עולה כי המערער הוא נשוי ואב ל- 4 ילדים, ללא עבר פלילי, עובד בעסק עצמאי כטכנאי מיזוג אוויר ולומד חשמלאות.

            אשת המערער עובדת בחברת ביטוח ובנו הבכור הסתבך בפלילים והוא משקיע ביחסיו עימו ומעסיק אותו בעסקו.

            המערער טען שהסכין שהיתה ברכב, כאשר בנו נהג בו עם חבר, נרכשה על ידו סמוך לתפיסתה כחלק מאוסף סכינים שבבעלותו והוא מודע לכישלונו עקב אי הפעלת שיקול דעת בעניין החזקת הסכין.

            שירות המבחן התרשם כי המערער הפיק את הלקח ונושא באחריות לביצוע העבירה. מדובר באדם נורמטיבי, אשר זו עבירתו הראשונה והיחידה, וההליכים המשפטיים מהווים גורם הרתעתי עבורו. בשל העובדה כי הרשעה עלולה לפגוע בו במסגרת תעסוקתו ונוכח לימודיו הנוכחיים בתחום החשמל, המליץ שירות המבחן לא להרשיע אותו.

שירות המבחן המליץ גם כי יושת על המערער עונש של 140 שעות של"צ, ענישה בעלת אלמנטים חינוכיים והרתעתיים המתאימה למקרה זה ולכישוריו של המערער, וזאת בהסכמת המערער.

5.         ביהמ"ש קמא בחן האם המקרה נופל בתחום החריג לכלל הקובע כי אדם שביצע עבירה פלילית יורשע בשל כך.

ביהמ"ש קמא הפנה לפסיקת ביהמ"ש המחוזי ב ע"פ 24248-10-09 (מחוזי מרכז) מ"י נ' בן שרם , שבו היו עובדות דומות, שם נקבע כי לא מוצדק לנקוט בהליך של אי-הרשעה בעבירה של החזקת סכין, שהיא עבירה חמורה המצריכה הרשעה וענישה ממשית כדי למגר את "תת-תרבות הסכין".

ביהמ"ש קמא שקל לקולא את ההמלצות שבתסקיר שירות המבחן, אך באיזון מול אינטרס הציבור, קבע כי אין לפניו אותו חריג שיביא להימנע מהרשעת המערער, הרשיע אותו והטיל עליו את העונשים שפורטו לעיל.

נימוקי הערעור:

1.         בימ"ש קמא שגה כשלא אימץ את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער ולהטיל עליו לבצע עבודות של"צ, אפילו בהיקף גדול יותר.

2.         הקריטריונים להטלת של"צ ללא הרשעה שנקבעו בהלכת תמר כתב ( ע"פ 2083/96 ) מתקיימים במלואם בעניינו של המערער, כדלקמן:

1.      ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום המערער.

2.      סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

3.      מדובר בעבירה ראשונה ויחידה של המערער.

4.      אין קשר בין העבירה למעמדו ותפקידו של המערער.

5.      העבירה לא פגעה באחרים.